במסורת היהודית קיימים ארבעה צומות שקשורים לחורבן בית המקדש הראשון. התאריכים של כל הצומות מוזכרים בספר מלכים ב', בפרקים כ"ד-כ"ה. בפרקים אלה מסופר על כיבוש ירושלים על-ידי הבבלים, הריסת ירושלים, הגלות לבבל וחורבן בית המקדש. הצומות הם:
- י' (10) בטבת – תחילת המצור על ירושלים
- י"ז (17) בתמוז – הבקעת החומות (הריסת חומות ירושלים והכניסה של הבבלים לעיר)
- ט' (9) באב – חורבן בית המקדש (הראשון והשני)
- ג' (3) בתשרי – צום גדליהו
ימי בין המצרים
בין י"ז בתמוז (הפריצה לירושלים) לבין ט' באב (חורבן בית המקדש) ישנה תקופה של שלושה שבועות, שנקראת "בין המֵצָרִים". בתקופה זו נוהגים במנהגי אבלות: מקובל לא להסתפר, לא להתחתן, לא לקנות בגדים חדשים ועוד. במיוחד מקפידים על התקופה שבין ראש חודש אב לבין תשעה באב. החלטת התנועה ליהדות מתקדמת היא לא לערוך טקסי נישואין רק בין ראש חודש אב לתשעה באב.
תשעה באב
שלושה מן הצומות הם צום של יום – מזריחת השמש ועד שקיעת השמש. צום תשעה באב שונה משאר הצומות בכך שהוא צום של יממה שלמה: משקיעת השמש ערב קודם, ועד שקיעת השמש למחרת. על פי המסורת גם בית המקדש הראשון וגם בית המקדש השני חרבו בתשעה באב. כל המנהגים המקובלים ביום כיפור מקובלים גם בתשעה באב, והחשוב שבהם הוא כמובן הצום. בתפילה עצמה מקובל לשבת על כסאות נמוכים, כמו בבית אבֵלים, לאור נרות בלבד. בנוסף לתפילה, קוראים גם את מגילת "איכה", שהיא מגילה של קינות (שירי אבל) שנמצאת בתנ"ך, בחלק ה"כתובים".
חשבון נפש
כל ארבעת הצומות מתקשרים במסורת לחשבון נפש חברתי וציבורי, והדגש בהם הוא על תיקון עולם וצדק חברתי.
בספר זכריה מסופר, שנציגי העם באים לשאול את הנביא האם להמשיך לשמור על הצומות. הנביא זכריה חי בתחילת תקופת בית שני, כאשר העם כבר חזר לארצו והתחילו לבנות את בית המקדש השני. זכריה עונה להם במילים הבאות, מתוך זכריה פרק ח': יט כֹּה-אָמַר ה' צְבָאוֹת, צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית-יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים; וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם, אֱהָבוּ. הנביא מדבר על ארבעה צומות: צום הרביעי – צום החודש הרביעי, הוא צום י"ז בתמוז צום החמישי – צום החודש החמישי, הוא צום ט' באב צום השביעי – צום החודש השביעי, הוא צום גדליהו ב-ג' בתשרי צום העשירי – צום החודש העשירי, הוא צום י' בטבת לפי דבריו, אפשר יהיה להפוך את ימי הצום לימי שמחה, כאשר יתקיים המצב: "והאמת והשלום אהבו" – כלומר כאשר נגיע לימים של אמת ושלום, של חברה מוסרית, של שלום בין איש לרעהו ושל ביטחון מדיני.
סיפור החורבן והצומות בתנ"ך
הרקע לחורבן
בסוף תקופת בית ראשון שלטו בממלכת יהודה שבארץ ישראל הבבלים. כמו בכל ארץ כבושה, הכל היה כשורה כל עוד תושבי הארץ שילמו מיסים למלך הכובש. אבל המלך יהויקים מחליט למרוד נגד הבבלים ולהראות נאמנות דווקא לבעלת-בריתו, מצרים. במהלך המרד יהויקים מת, ובמקומו מומלך בנו, יהויכין.
סוף פרק כ"ד בספר מלכים ב' מתאר את השלב הראשון בגלות: במהלך המרד הראשון נגד הבבלים נכנע המלך יהויכין. הבבלים מחליטים שלא להרוס את ירושלים, אלא רק להגלות את מנהיגי העם לבבל. גלות זו נקראת "הגלות הקטנה" או "גלות יהויכין", בשנת 597 לפני-הספירה. במקום המלך יהויכין, ממליך מלך בבל את הדוד של יהויכין, מתניה, ומשנה את שמו לצדקיהו. שינוי השם מבהיר לצדקיהו למי הוא חייב נאמנות. למרות זאת, צדקיהו מחליט למרוד נגד בבל, וזהו המרד שבעקבותיו החריבו הבבלים את ירושלים, את בית המקדש ואת כל ממלכת יהודה.
מלכים ב', פרק כ"ד: טו וַיֶּגֶל אֶת-יְהוֹיָכִין, בָּבֶלָה; וְאֶת-אֵם הַמֶּלֶךְ וְאֶת-נְשֵׁי הַמֶּלֶךְ וְאֶת-סָרִיסָיו, וְאֵת אולי (אֵילֵי) הָאָרֶץ, הוֹלִיךְ גּוֹלָה מִירוּשָׁלִַם, בָּבֶלָה. טז וְאֵת כָּל-אַנְשֵׁי הַחַיִל שִׁבְעַת אֲלָפִים, וְהֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר אֶלֶף–הַכֹּל, גִּבּוֹרִים עֹשֵׂי מִלְחָמָה; וַיְבִיאֵם מֶלֶךְ-בָּבֶל גּוֹלָה, בָּבֶלָה. יז וַיַּמְלֵךְ מֶלֶךְ-בָּבֶל אֶת-מַתַּנְיָה דֹדוֹ, תַּחְתָּיו; וַיַּסֵּב אֶת-שְׁמוֹ, צִדְקִיָּהוּ. יח בֶּן-עֶשְׂרִים וְאַחַת שָׁנָה, צִדְקִיָּהוּ בְמָלְכוֹ, וְאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה, מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם; וְשֵׁם אִמּוֹ, חמיטל (חֲמוּטַל) בַּת-יִרְמְיָהוּ מִלִּבְנָה. יט וַיַּעַשׂ הָרַע, בְּעֵינֵי ה', כְּכֹל אֲשֶׁר-עָשָׂה, יְהוֹיָקִים. כ כִּי עַל-אַף ה', הָיְתָה בִירוּשָׁלִַם וּבִיהוּדָה, עַד-הִשְׁלִכוֹ אֹתָם, מֵעַל פָּנָיו; וַיִּמְרֹד צִדְקִיָּהוּ, בְּמֶלֶךְ בָּבֶל.
החורבן בשלושה שלבים
פרק כ"ה מתאר את השלבים השונים של המרד, ושל הריסת ירושלים ובית המקדש. לזכר כל אחד מן השלבים נקבע יום צום. בשלב הראשון מתחיל המצור, כמו שמתואר בפסוק 1: "בחודש העשירי, בעשור לחודש". התאריך הוא י' בטבת. פסוקים 3 ו-4 מתארים את השלב השני: "ותבקע העיר". על פי המסורת, ביום י"ז בתמוז פרצו הבבלים את חומות ירושלים. בפסוק 8 מתואר השלב השלישי: "בחודש החמישי". בשבעה לחודש הגיע נבוזראדן שר-בבל לעיר, ועל פי המסורת הוא הרס את בית המקדש יומיים אחר כך, ביום ט' באב.
מלכים ב', פרק כ"ה א וַיְהִי בִשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְמָלְכוֹ, בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, בָּא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל הוּא וְכָל-חֵילוֹ עַל-יְרוּשָׁלִַם, וַיִּחַן עָלֶיהָ; וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק, סָבִיב. ב וַתָּבֹא הָעִיר, בַּמָּצוֹר, עַד עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ. ג בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ, וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בָּעִיר; וְלֹא-הָיָה לֶחֶם, לְעַם הָאָרֶץ. ד וַתִּבָּקַע הָעִיר, וְכָל-אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַלַּיְלָה דֶּרֶךְ שַׁעַר בֵּין הַחֹמֹתַיִם אֲשֶׁר עַל-גַּן הַמֶּלֶךְ, וְכַשְׂדִּים עַל-הָעִיר, סָבִיב; וַיֵּלֶךְ, דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה. ה וַיִּרְדְּפוּ חֵיל-כַּשְׂדִּים אַחַר הַמֶּלֶךְ, וַיַּשִּׂגוּ אֹתוֹ בְּעַרְבוֹת יְרֵחוֹ; וְכָל-חֵילוֹ–נָפֹצוּ, מֵעָלָיו. ו וַיִּתְפְּשׂוּ, אֶת-הַמֶּלֶךְ, וַיַּעֲלוּ אֹתוֹ אֶל-מֶלֶךְ בָּבֶל, רִבְלָתָה; וַיְדַבְּרוּ אִתּוֹ, מִשְׁפָּט. ז וְאֶת-בְּנֵי, צִדְקִיָּהוּ, שָׁחֲטוּ, לְעֵינָיו; וְאֶת-עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ, עִוֵּר, וַיַּאַסְרֵהוּ בַנְחֻשְׁתַּיִם, וַיְבִאֵהוּ בָּבֶל. ח וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי, בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ–הִיא שְׁנַת תְּשַׁע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לַמֶּלֶךְ נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל: בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב-טַבָּחִים, עֶבֶד מֶלֶךְ-בָּבֶל–יְרוּשָׁלִָם. ט וַיִּשְׂרֹף אֶת-בֵּית-ה', וְאֶת-בֵּית הַמֶּלֶךְ; וְאֵת כָּל-בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם וְאֶת-כָּל-בֵּית גָּדוֹל, שָׂרַף בָּאֵשׁ. י וְאֶת-חוֹמֹת יְרוּשָׁלִַם, סָבִיב–נָתְצוּ כָּל-חֵיל כַּשְׂדִּים, אֲשֶׁר רַב-טַבָּחִים. יא וְאֵת יֶתֶר הָעָם הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר, וְאֶת-הַנֹּפְלִים אֲשֶׁר נָפְלוּ עַל-הַמֶּלֶךְ בָּבֶל, וְאֵת, יֶתֶר הֶהָמוֹן–הֶגְלָה, נְבוּזַרְאֲדָן רַב-טַבָּחִים. יב וּמִדַּלַּת הָאָרֶץ, הִשְׁאִיר רַב-טַבָּחִים, לְכֹרְמִים, וּלְיֹגְבִים.
רצח גלדיהו – השלב הסופי של החורבן לאחר הריסת המקדש והריסת ירושלים, משאירים הבבלים רק חקלאים ביהודה. הם ממנים עליהם מושל בשם גדליהו בן אחיקם. סיפור זה מתואר מפסוק 22 והלאה. מסתבר, שהייתה התנגדות בעם למינוי גדליהו, בין היתר מפני שלא היה ממשפחת דוד. בנוסף, גדליהו היה נאמן לבבלים, וחשב שצריך להיכנע להם כדי לשמור על המעט שנשאר. בגלל שתי סיבות אלה, גדליהו נרצח, והיום שנקבע על פי המסורת לציון הרצח הוא ג' בתשרי. רצח גדליהו קשור לחורבן, כי אחרי הרצח שארית היהודים שעוד נשארו בארץ היו צריכים לברוח למצרים, בגלל פחד מהנקמה של הבבלים. רצח גדליהו הוא, אם כן, השלב האחרון והסופי של החורבן.
מלכים ב', פרק כ"ה כב וְהָעָם, הַנִּשְׁאָר בְּאֶרֶץ יְהוּדָה, אֲשֶׁר הִשְׁאִיר, נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל–וַיַּפְקֵד עֲלֵיהֶם, אֶת-גְּדַלְיָהוּ בֶּן-אֲחִיקָם בֶּן-שָׁפָן. כג וַיִּשְׁמְעוּ כָל-שָׂרֵי הַחֲיָלִים הֵמָּה וְהָאֲנָשִׁים, כִּי-הִפְקִיד מֶלֶךְ-בָּבֶל אֶת-גְּדַלְיָהוּ, וַיָּבֹאוּ אֶל-גְּדַלְיָהוּ, הַמִּצְפָּה; […] כד וַיִּשָּׁבַע לָהֶם גְּדַלְיָהוּ, וּלְאַנְשֵׁיהֶם, וַיֹּאמֶר לָהֶם, אַל-תִּירְאוּ מֵעַבְדֵי הַכַּשְׂדִּים: שְׁבוּ בָאָרֶץ, וְעִבְדוּ אֶת-מֶלֶךְ בָּבֶל–וְיִטַב לָכֶם. כה וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בָּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָה בֶּן-אֱלִישָׁמָע מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים אִתּוֹ, וַיַּכּוּ אֶת-גְּדַלְיָהוּ, וַיָּמֹת; וְאֶת-הַיְּהוּדִים, וְאֶת-הַכַּשְׂדִּים, אֲשֶׁר-הָיוּ אִתּוֹ, בַּמִּצְפָּה. כו וַיָּקֻמוּ כָל-הָעָם מִקָּטֹן וְעַד-גָּדוֹל, וְשָׂרֵי הַחֲיָלִים, וַיָּבֹאוּ, מִצְרָיִם: כִּי יָרְאוּ, מִפְּנֵי כַשְׂדִּים.
מדוע חרב המקדש
על פי המסורת ט' באב הוא יום החורבן של בית ראשון, וגם של בית שני. חז"ל אמרו, שבית ראשון נחרב בגלל שלוש סיבות, שקשורות לחברה שהפכה להיות לא מוסרית: 1. עבודה זרה (עבודת אלילים) 2. גילוי עריות (יחסי מין בתוך המשפחה) 3. שפיכות דמים (רצח)
כ-650 שנה מאוחר יותר, בשנת 70 לספירה, כאשר הרומאים שלטו באזור, חרב גם בית המקדש השני, שהוקם על ידי עזרה ונחמיה. על פי המסורת בית המקדש השני נחרב בגלל "שנאת חינם". כלומר שנאה של יהודים זה כלפי זה. בתקופת הרומאית העם היה מחולק לקבוצות שנלחמו ביניהן, עובדה שהחלישה את העם והקלה על הרומאים את כיבוש הארץ.
