אספה וערכה: תמר ביאלה , דרשוני: מדרשי-נשים, כרך ג
'"בַּלַּיְלָה" שכל הבוכה בלילה, השומע קולו בוכה כנגדו'.
תלמוד בבלי, סנהדרין קד ע"ב
"בָּכוֹ תִבְכֶּה" אינו אלא לשון ציווי. חייב אדם לבכות בצערו של שכנו שמת עליו בנו. לא כל שכן, בצערה של שכנתו, שמת עליה בנה, או מתה עליה בתה. שכך הוא נוטל מעט ממנה או ממנו, ומשים עצמו מעט כשכנתו או כשכנו.
"בַּלַּיְלָה". שכן ביום שכניו רואים בו את צערו, ואף בוכים עמו. בלילה, שרוי אדם בצערו לבדו, ועל כך נאמר "בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה". שיהיו שכנו ושכנתו בוכים עמו בלילה, ומשנחלקים הבכי והצער, הם מתמעטים במקצת בעולם. (ליאורה אילון, כפר עזה)
אנו מתרגשים להציג בפניכם את המדרשים והקינות המרגשות שנכתבו ע"י נשים ששרדו את הטבח של השביעי באוקטובר, חלקן נשים שכולות, וכולן נשים שעברו טלטלה גדולה, אותה הפכו לקינה ומדרש.
